מוסר מראש הישיבה שליט"א


הרב שפירא, ממיאמי שבארצות הברית, ביקר בארץ לפני כמה שנים. הוא סייר בירושלים ביום שישי בצהריים. היה חם, ממש לוהט, אבל רב מכובד לא ישתה בקיוסק, ברחוב. הלך עד שראה חנות מכולת פתוחה. נכנס, וביקש לקנות בקבוק שתיה קלה. המוכר היה יהודי ישיש שזקנו יורד על פי מידותיו, ובתשובה ענה לו בשאלה שלא ממין העניין: "מה השעה?" הסתכל הרב שפירא בשעונו, וענה: "עשרה לשתים עשרה, מדוע?" אמר הישיש: "טוב, אם כך – אמכור לך. מיום שישי בחצות אני סוגר את החנות. איני מוכר דבר". התחיל הרב שפירא לשוחח עימו. התברר שהוא היה קצב בעיירה קטנה ברוסיה. לאחר מכן עלה ארצה ופתח חנות מכולת. אדם פשוט וירא שמים. "שם, ברוסיה, היו שני נערים מוכשרים. בנים למשפחות עניות". סיפר האיש. "אני שלחתי אותם ללמוד בישיבות, על חשבוני. לאחד מהם קראו אהר'לה. זאת אני זוכר. את שמו של השני שכחתי. שלחתי אותם ללמוד בישיבת סלבודקה, ותמכתי בהם. מה איתם היום, איני יודע". כשהרב שפירא שמע את שם העיירה משם הגיע אהר'לה לישיבת סלבודקה, סוויסלוץ', הוא ממש יצא מן הכלים: "אתה יודע את מי שלחת לישיבה?" קרא בהתרגשות, "את הגאון רבי אהרן קוטלר! ראש ישיבת לייקווד, גדול הדור! הוא ורבי יעקב קמינצקי, ייסדו את התורה באמריקה! פיתחו את הישיבות, הפריחו את עולם התורה! הפרוטות שלך, האירו את הדור!" החנווני שמח מאוד לשמוע על כך, ומיהר לסגור את החנות. חצות היום הגיע... אבל הרב שפירא לא היה יכול להירגע. איך שיהודי יכול לקנות את עולמו במעט רצון טוב! להעניק לדור את רבי אהרון קוטלר! כשהוא חזר לאמריקה, פגש בגאון רבי יעקב קמינצקי וסיפר לו את הסיפור. זרחו עיניו של הרב קמינצקי, ואמר: "ודאי! והיודע אתה מי הנער השני? זה הייתי אני!". מעשה היה הוא, ומעשה שבכל יום – בנו עצמנו! הכיצד? לא, לא גידלנו בפרוטותינו את מאורי הדור, את הגאון רבי אהרון קוטלר והגאון רבי יעקב קמינצקי, זכר צדיקים לברכה. אבל בפרוטותינו ובמעשינו גידלנו את... עצמנו! "ועשיתם את חוקותי ואת משפטי תשמרו ועשיתם אותם, וישבתם על הארץ לבטח" – "אתם כתיב, בלא וי"ו. ודרשו חז"ל, שהמקיים את המצוות "כאילו עשאו לעצמו", יצר את אישיותו, גיבשה וליטשה, רוממה והעצימה. כל מעשה חסד, בונה את האדם: "יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית". העני מקבל פרוטה, והנותן משריש בקירבו את מידת ההטבה ונהיה לאיש חסד! כל מצוה בונה את האדם, ותלמוד תורה כנגד כולם! פינחס קם ועשה מעשה – האם ידע, האם שיער, שבזכותו יקבל ברית כהונת עולם, לו ולזרעו אחריו? ואנו – "כל העושה מצוה אחת, מטיבין לו ומאריכין ימיו ונוחל את הארץ (העולם הבא)!" "וזוכה לו ולדורותיו, ולדורות דורותיו, עד סוף כל הדורות!". ראו מה כוחה של מצוה אחת, אבן בניין באישיות האדם, מלבד שכרו בשני העולמות!