מוסר מראש הישיבה שליט"א


 כל ימי חייו של רבי יוסף רבה של פוזנא,היתה זוגתו הרבנית בתו של רבי יחזקאל לנדאו,נוהגת להכנס בשעה שהיו אצלו אנשים,והיתה לועגת לו ומבזה אותו באומרה שבעלה אינו אלא אדם ריק ופוחז,ואין בו כל מידה טובה.רבי יוסף היה שומע את חרפתו ואינו פוצה פה,ומעולם לא רגז והקפיד עליה. היו אנשי פוזנא תוהים ושואלים על מה ולמה מבזה הרבנית את בעלה הצדיק,בשעה שאביה היה מתייחס אליו בכבוד גדול באופן יוצא מן הכלל,והיה מחבב אותו למאד,והיה כותב עליו,"כבודי ומרים ראשי","כל הנחת שלי לעת זקנותי בתורה ובמעשים","יחיד בדורו בכל מקום הלכה כמותו". בתחילה לא יכלו טובי העיר לשאת את עלבונו של רבם,אך אט אט הסתגלו לכך והצטערו מאד שהרבנית אינה יודעת לכבד את בעלה,הדבר היה כבר מפורסם בעיר ולא שמו לב לכך. הנה,כשנפטר רבי יוסף בחודש אדר תקס"א נתגלתה התעלומה,בשעה שהרב שכב מוטל על הארץ וכולם בוכים על מותו,נכנסה הרבנית אף היא לבכות על מות בעלה,פתחה והכריזה בקול רם: ר' יוסף,ר' יוסף תן תודה בפני כולם,שאתה הוא שהכרחת אותי והטלת עלי לבזות אותך בפני רבים כל ימי חייך. לא מרוע לב חלילה,או מפני שלא ידעתי להעריך את גדולותך בתורה וביראה גרמתי לך את כל הביזיונות, אלא כך היה רצונך..... כי בטרם נשואינו עשית עמי תנאי,שאתייחס אליך בקלות ראש ובזלזול בפני רבים,כדי שלא תיפול ברשת הגאווה.כי הרי עוד בבחרותך כולם העידו עליך שאתה צדיק גמור,ואתה תמיד היית ירא שמא על ידי מידת הגאווה תאבד את חלקך בעולם הבא..... אנכי בעל כורחי נגד רצוני קיימתי את מה שהטלת עלי,איזו היא אשה כשרה בנשים העושה רצון בעלה,מי כמוני יודעת עד כמה גדלה צדקתך.מספרים שרבי יוסף הנפטר נענע בראשו לאות הן.....ויהי לפלא.... לכאורה הדברים לא מובנים עד היכן יכול להגיע חשש הצדיקים מן הגאוה,כמאמר שלמה במשלי "תועבת השם כל גבה לב",ולא לחינם נכפל הציווי במסכת אבות"רבי לויטס איש יבנה אומר מאד מאד הוי שפל רוח".ויתרון מעל הביזיונות המצרפים את האדם כדברי ר' אליעזר פאפו זצ"ל בספרו "פלא יועץ"-"כי ראוי לשמוח במבזים יותר מן המכבדים". וכן ניתן להבין מכאן איזו מדרגה של לדון לכף זכות נדרשת מהאדם,שהרי בפשטות הדברים נראה בעליל,איזו "בת" יצאה מביתו של ה"נודע ביהודה",ומי אשר יוכל לדון אותה לכף זכות,כפי האמת הבוקעת ועולה לבסוף מצדקותה הרבה. ומסתמא ודאי היתה לה בושה גדולה ועצומה בבזיון בעלה הצדיק,ואף ידעה מה חושבים עליה כל אנשי העיר מנער ועד זקן,עם כל זה קיימה רצון בעלה ללא עוררין.עד היכן מגיעה מידת ההערצה יש לרחוש לאותה צדקת.......