מוסר מראש הישיבה שליט"א


 כתב הרב "ומתוק האור", לעיתים כאשר אדם מתמודד עם ניסיון קשה,הוא מרגיש שהקדוש ברוך הוא עושה לו חלילה עול ואינו יודע שכל מה שקורה לו נובע מרחמי השם יתברך עליו.חשוב לזכור זאת כאשר מתרגשים על האדם צרות ויסורים,כל דבר שנעשה-הרי הוא לטובתו של האדם,לעיתים הדברים אינם מתבררים מיד,אלא לאחר זמן, לפעמים-רק בעולם הבא מבינים את הענין כולו ומבחינים בטובתו של הקדוש ברוך הוא,אך קורה שהענין מתברר לאדם מיד,ואז הוא מלא התרגשות מגילוי אהבתו של בורא העולם אליו. הרב אברהם טלגם,ראש כולל בארגנטינה,סיפר לי על מקרה מעין זה,אשר אירע לו בנסיעתו השנתית לברזיל,כדי לאסוף שם כספים לכולל שלו. נסיעה כזו דורשת התארגנות רבה מראש ועריכת סדר יום מדוקדק,כדי לנצל כל רגע למטרה שלשמה הוא נוסע.לפיכך היתה לרב תוכנית ברורה ליום הראשון,ליום השני,וכן לשאר ימי שהותו שם.אך כבר לאחר הנחיתה,בנסיעה הראשונה לכיוון העיר,התברר כי משהו השתבש.... תושבי העיר היו נראים מוזרים,ולאחר ברור קצר הבין הרב,כי קיים שבוע חגיגות בברזיל,שבו התושבים הולכים ברחובות העיר מחופשים,החנויות והעסקים סגורים,ומי שלא מעוניין להשתתף בפועל בחגיגות-דואג לצאת בזמן הזה לחופשה,כך שלמעשה,בידיוק כעת,אין עם מי לדבר.... מה עושים? הלך הרב טלגם לבית הכנסת,וניסה לתרגם את ההפסד למספרים."אנסה לתפוס מה שאצליח",אמר בליבו והחל להעביר מבט על כל המתפללים.הוא נעצר על אחד מהם,שהיה נראה על פי לבושו,כאדם אמיד."אתחיל איתו" חשב, והמתין לשעת כושר לאחר התפילה.כשהסתיימה התפילה הזדרז לגשת אליו,אולם הבחין שהוא מתיישב לשיעור. "נחכה",אמר לעצמו. הדקות חלפו בזו אחר זו,השיעור התברר כלא קצר כלל,ורק לאחר שעה ומחצה הסתיים השיעור.המתנה למישהו אף פעם איננה חויה נעימה במיוחד....בפרט,כאשר תולים באותו אדם תקוות כה גדולות....ועל אחת כמה וכמה כאשר הלה אינו יודע שממתינים לו,ויש לעקוב אחריו ולדאוג שלא יעלם לו לפתע....הרב טלגם ניסה לתכנן מה לומר ומה לא לומר, כיצד להציג את הכולל שלו ואת הבקשה.מרוב לחץ לא הצליח להתרכז בחומש שנטל בידיו בינתיים,ומידי כמה דקות הסיט את עיניו לעבר "ההוא",כדי שלא יחמוק ממנו....תוך כדי כך ניגש אליו אדם,לבוש בבגדים פשוטים,ושואל אותו מה מעשיו פה. "אני מחכה לו",הצביע הרב לכיוון האיש "שלו",וקיווה שבכך יעזבהו הטרדן לנפשו.מזוית עינו הבחין בעשיר מתרומם ממקום מושבו ופוסע החוצה.הוא זינק מו הספסל ומיהר אחריו."באתי מארגנטינה, ואני רוצה להסביר"....פתח, והשתתק כאשר הבחין שבן שיחו קצר רוח באופן מיוחד "כרגע אינני יכול"."זה ענין חשוב",ניסה הרב להתעקש למרות אי הנעימות."אתה רואה אותי כמות שאני",הבין האיש והסביר בגילוי לב,"דע לך שאין לי כסף אפילו כדי לשים במכבסה את הבגדים הללו...אני מובטל כבר עשרה חודשים....הייתי שמח לעזור"....הרב טלגם הרגיש כאדם שכל מניותיו נפלו בבת אחת....הוא פסע לאיטו ברחובות ,שוקל את צעדיו הבאים,כשלפתע הרגיש מבטים ננעצים בגבו.הוא הסתובב אחורה,שלושה טיפוסים מפוקפקים עמדו שם,הצביעו עליו והתלחששו ביניהם.צמרמורת חלפה בגבו....ידוע ידע, כי בברזיל קיימים פושעים המסוגלים לרצוח אדם בעבור דולרים בודדים,והברנשים המגודלים ההם לא היו נראים כדורשי שלומו....הוא הביט לכל עבר,מנסה לחפש מקום מפלט.לפתע הבחין באותו אדם הלבוש בבגדים פשוטים הפוסע מאחוריו.הוא מיהר אליו ושח לפניו את חששותיו."הם מכירים אותי",הרגיע אותו האיש,"לך איתי,ואל תחשוש". הם התקדמו מספר צעדים קדימה,כאשר שוב שאל האיש:"מה מעשיך פה?".הרב טלגם עמד לאבד את סבלנותו.חבל היה לו להשקיע אנרגיה בדיבור המיותר הזה עם ה"דלפון" שמתעניין בו כל כך....הוא צועד איתו רק כדי שישמור עליו ותו לא."סתם" הפליט לבסוף."ובכל זאת",האיש התגלה כסקרן בלתי נלאה. "כולל" הוא קיצר."כולל? זה מעניין מאוד.מה פירוש?" הרב הבליע אנחה,וסיפר כי יש לו כמה אברכים הלומדים תורה ומקבלים מלגה."מעניין מאוד",האיש הנהן בראשו,"כמה נותנים להם?" "אני יודע?" השיב כשהחקירות נמאסות עליו,"בערך מאתים דולר...אולי חמש מאות...." "מעניין מאוד" אמר שוב האיש ושתק.רק אז חלחלה משמעות הדברים אל המוח פנימה.....לפתע קלט הרב שיתכן כי האיש שצועד לצידו רק נראה פשוט....היתכן?! "אולי נעמוד בצד ונדבר קצת?",אמר לו כשהוא מנסה למזער את הנזק שאולי נגרם כבר,ותוך כדי כך החל להסביר הכל מן ההתחלה ולתקן ככל יכולתו את הרושם הראשוני של דבריו."תעלה אלי למשרד?" אמר לבסוף בן שיחו.כמובן שהוא עלה."אני שותף עם אימי ואחי",הסביר לו האיש,"אולם נראה לי שאוכל לתרום לך אברך אחד לשנה.ששת אלפים דולר,לפי מה שאתה אומר.....",וכעבור רגעים אחדים ניתן בידו שיק על סך נכבד של ששת אלפים דולר.מתנה הגונה במיוחד.כעבור שנה,כאשר נסע שוב הרב טלגם לברזיל,הוא ניגש הישר אל המשרד,ושוב יצא משם ובידו שיק על סך ששת אלפים דןלר...."הנך מבין?"-אמר לי הרב טלגם,בסיום דבריו,"וכל זה בחמלת השם עלי,על ידי כמה ברנשים שרצו להרוג אותי ונסיעה מאכזבת באופן מיוחד....."