מוסר מראש הישיבה שליט"א


 כתב הרב "ברכי נפשי", לפעמים עולה מחשבה בליבו של אדם,שכדי להגיע לויתור,צריך להיות מלאך,והרי אנחנו לא מלאכים,ולא מתכוונים להיות כאלה....וטעות היא בידם.טעות גדולה.כדי להגיע לויתור,צריך לעשות דבר אחד ויחיד: להטות אוזן ולשמוע את דברי חז"ל,וכל גדולי רבותינו בעבר ובהווה,הקובעים בצורה ברורה שאדם המוותר לחבירו יכול להגיע לדרגות הגבוהות ביותר,ולזכות למה שאף אחד אחר לא יכול לזכות.בבחינת עין לא ראתה אלוקים זולתך! ולא עוד,אלא שעל כל צעד ושעל הוא רואה ישועות בחייו.אדם שהרגיל את עמו לוותר,ולוותר,ועוד פעם לוותר,זוכה לעזרה עצומה משמים,וממילא כל השערים נפתחים לפניו. ומעל הכל,אם הוא מרגיל את עצמו לוותר לרעייתו,הרי שהאחדות והאור הנפלא של שלום הבית,יעניקו לו אושר של ממש.יותר מכל דבר אחר.השתיקה התמידית,החיוך על אף הכל-הם בניינו של הבית היהודי. אדם מנסה לפעמים את כל הסגולות שעולם,עד שבא ניסיון הויתור ועולה על כולנה,ומוכיח לאדם שאם הוא מוותר לחבירו,הקדוש ברוך הוא יוותר לו,וימלא את כל משאלות ליבו לטובה כל הימים. כמות היסורים והסבל,העצב והמרירות,הפוקדים משפחות רבות,גורמים לכך שבני האדם עומדים על דרישותיהם בכל מחיר,ואינם מוכנים לוותר עליהם ולנטוש את רצונותיהם האנוכיות.אם אנשים היו יודעים כמה חיים ואריכות ימים הם יוסיפו לעצמם על ידי הויתור,הם היו מחפשים ללא סוף אחרי מקרים שבהם יצטרכו לוותר. כדי להגיע לויתור אמיתי,יש לדעת ולהכיר במעלותיו וסגולותיו של הצד שכנגדו,ולא לחפש כל העת את חסרונותיו. הרה"ג רבי ארז חזני סיפר מעשה בבחור שהיה בעל כשרון בציור,וכדי להשתלם באומנות זו,החל ללמוד אצל צייר נודע שתערוכותיו מוצגות בגלריות החשובות ביותר בעולם.הצייר השתדל להעביר לתלמידו יכולות ציור מרשימות, ובהן הצליח לבטא את המציאות במגוון צבעים.כמו כן עודד את הבחור להראות את ציוריו לאחרים,כדי לקבל ביקורת ולדעת מה יש עוד לו לשפר.הבחור הלך והתקדם,ובאחד מימי האביב החליט לצייר ציור נוף אמיתי בשטח.הוא נסע אל מרחבי הגליל הירוקים,עד שמצא את התמונה שחלם עליה:מפל מים קטן הזורם מבעד לעלים ירוקים,כשברקע הרים גבוהים מעוטרים בפריחה צבעונית של כלניות.במשך שעות ארוכות ישב ועמל על הציור,ערבב צבעים,הוסיף עוד קו קטן פה,ועוד נקודה קטנה שם,עד שלבסוף הציור היה מושלם. בערב,כאשר הגיע לביתו,החלה המלחמה הקבועה בליבו.הציור הזה לא מוצלח בכלל,הרהר.שילוב הצבעים איננו מציאותי,המשיך בחיבוטי הנפש שלו.למחרת בבוקר,קם ונטל את הציור,ולקח גם כמה עטים ודף נייר גדול,ופנה אל הטיילת הגדולה שבעירו,שם הציב את היצירה על גבי כן ציור,ומתחתיה כתב:"שלום לכם,אני צייר מתחיל,והייתי מאוד רוצה לדעת מה דעתכם על הציור שלי.אנא,אם אתם רואים שיש בעיה כלשהי בציור,סמנו את הדבר על ידי איקס במקום הטעון שיפור". בערב הגיע אל ציורו,ועיניו חשכו כל הציור היה מלא איקסים....היה ניתן להבחין שלא היה זה אדם אחד,שאולי החליט להשחית את הציור,או להקניט את הצייר.האיקסים היו בגדלים ובצבעים שונים,וניתן היה לראות בוודאות שאנשים רבים השאירו את חותמם הביקורתי על גבי הבד.הוא רץ במהירות אל המורה שלו,ובעיניים דומעות סיפר לו על האיקסים המרובים שצויירו על הציור שלו....אבל המומחה חייך,ואמר לו:"אני מבקש שתכין לי ציור נוסף,בידיוק כמו הקודם". לאחר יומיים הוא שב עם ציור חדש,והמורה לקח קופסת צבעים ודף גדול,וביקש מתלמידו להתלוות עימו אל הטיילת, שם הציב את הציור וכתב מתחתיו:"שלום לכם,אני צייר מתחיל,והייתי מאוד רוצה לדעת האם ניתן לשפר משהו בציור הזה,לפניכם ערכת צבעים,וכל מי שחושב שניתן לשפר דבר מה,שיסמן את הדרוש תיקון". בערב שבו השניים אל הציור,ולמרבה הפלא-שום שינוי לא היה בו! כך היה גם במשך היומיים הבאים.ואז פנה המורה אל תלמידו ואמר לו:"אתה יודע מה המסקנה? אין זו מן החכמה הגדולה לתת ביקורת על מעשיו ויצירותיו של הסביבה, ולסמן איקסים על כל מה שהוא עושה.התשובה שיש להשיב לכל המבקרים למיניהם צריכה להיות בסגנון "בוא נראה אותך עושה את זה טוב יותר...." וזו המסקנה שצריכה גם ללוות אותנו בכל צעדינו ומעשינו.פעמים רבות אנחנו מותחים ביקורת על אחרים,ועלינו לזכור שאין דבר קל מאשר לסמן איקסים על מעשיהם של אחרים,על מנהיגים,מורים והורים. הדבר מצוי בפרט ביחסים שבין בני זוג,המעירים כל הזמן על מעשיו ופעולותיו של השני.אך כאשר נשאל את המבקר, מה אתה מציע לעשות,האם יש לך פתרון-לא יהיה לו מה למכור. במקום למתוח ביקורת,הבה נתקן את עצמנו,ואת השני נדון לכף זכות.זו הדרך האמיתי לתיקון העולם. זכור נזכור את דבריו של השרף מקוצק שאמר:להחיות מתים,זו לא בעיה כל כך גדולה.העיקר הוא-להחיות את החיים! (מו"ר ראש הישיבה שליט"א-פרשת ויצא-תשע"ו).