מוסר מראש הישיבה שליט"א


כתב הרב "ופריו מתוק" תלמיד חכם אחד שעוסק בהרבצת תורה לנערי ישראל פנה אל הגאון ר' יצחק זילברשטיין שליט"א,וסיפר,כי בס"ד הצליח להקים עולה של תשובה בהקמת מדרשיות במספר מושבים,ונערים רבים חובשים את ספסלי בית המדרש בכל מושב ושותים בצמא את דבריו. והנה,לפני שנתיים החליט התלמיד חכם להפנות משאבים ומרץ אל מושב נוסף,ולהשתדל להפריח גם בו את השממה הרוחנית.אלא שבאותו מושב משום מה לא הצליח.כל הנסיונות שעשה,כל המאמצים שהשקיע,על מנת להוציא את אנשי הקהילה מקפואנם הרוחני,העלו חרס בידו,ולאחר פעילות של שנתיים,הגיעו להרצאה שהעביר שני משתתפים בלבד.התלמיד חכם הרגיש שבמושב ההוא יש משהו ש"חוסם" אותו,ןפנה להתייעץ עם מרן הגראי"ל שטיינמן שליט"א, כדת מה לעשות,והאם כדאי לעזוב את המקום ולהשקיע במקום אחר. מרן שליט"א שמע את הדברים,ואמר:"תתפלל". כאשר אדם גדול מוציא מפיו הוראה או הדרכה מסויימת,יש להתייחס אליה כאל הוראה שנמסרת משמיא,ואכן התלמיד חכם קיבל על עצמו תענית,נסע לכותל המערבי,ובמשך שעות ארוכות עמד ואמר תהילים בבכייה,והתחנן להשם יתברך שיורהו מה לעשות כדי להטמיע את ערכי היהדות במושב. בשעת לילה מאוחרת הגיע לביתו,ומוחו עדיין שקוע בהרהורים על סיבת הכשלון בהרבצת התורה באותו יישוב.והנה ללא שימת לב,הוא ניגש לארון הספרים,ושולף ספר מסויים,פותח אותו באופן אקראי,ומתחיל לקרוא דבר שזעזע את נימי נפשו. בספר ההוא סופר אודות השאלה הבאה שהונחה על שולחנו של מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל:אברך תלמיד חכם מישיבת לייקווד נשלח לכהן כרב בעיר פלונית,בה יש קהילה יהודית גדולה למדי.עוד בטרם יצא לדרכו,נודע לאברך שבמשך שנים מנסים ארגונים שונים להקים תלמוד תורה או ישיבה בעיר זו,ובשום אופן לא מצליחים. הוא לא נבהל מהמידע הזה,וסבר לתומו שדווקא בשל כך כדאי מאוד שיקח על עצמו את כהונת הרב בעיר זו,וישקיע מאמצים כבירים על מנת להרבות שם בהקמת מוסדות תורה וישיבות. האברך יצא לעיר ההיא,כשכוחו ושפע מרץ וחיוניות,ובהחלטה שהוא מצידו מתכונן לפתח את העיר מבחינה רוחנית, ולהגביר בה חיילים להשם ולתורתו. אבל, המציאות בשטח הייתה שונה.עובר חודש,עוד חודש,שנה,ועוד שנה,והעניינים אינם מתחילים לזוז.את התלמוד תורה שכל כך רצה לייסד,הוא אינו מצליח להקים.וישיבה בכלל לא עלתה במחשבה....וכן כל יתר מוסדות הקהילה שביקש להעמיד על מכונם,לא קמו. בשלב מסויים הרגיש האברך שיש סיבה לדברים,ויש משהו העומד מאחרי אי ההצלחה שלו להקים את המוסדות."אני הרי מתאמץ כל כך קשה,ואיך יתכן שלא הצלחתי להגשים ולו משימה אחת מכל אלו שהעמדתי למול עיניי?!" החליט אם כן לערוך תחקיר ממצה ומקיף אודות הקהילה,ומה שהתרחש בה בעבר.בצורה זו,חשב,יעלה בידו לגלות דבר מה שישפוך אור על המתרחש במקום. ואכן,הוא לא הוצרך לתחקיר כה ממצה כדי להגיע למסקנה.הבירור הניב תוצאות מיידיות.התברר שלפני שנים רבות כיהן בקהילה זו רב חשוב,שעשה ופעל רבות למען בני המקום,אבל כמה חברים בקהילה שנאו את הרב,ופעלו נגדו בצורה חמורה. כדי "לשכנעו" לעזוב את המקום,עשו דבר שלא יעשה,ביום הפורים הם שיגרו לביתו משלוח מנות,וכאשר אשתו קיבלה את החבילה,ופתחה אותה,קפצו מתוכה כמה עכברים שהוכנסו לחבילה בכוונה תחילה.הרבנית נבהלה מאוד, והתמוטטה ארצה,והוצרכה לשהות מאז ועד סוף ימיה בבית חולים לחולי נפש.בשל המעשה החמור עזב הרב את המקום והקפיד מאוד על הקהילה. מאז ועד היום,כל רב המגיע לקהילה שפגעה באותו רב,אינו מצליח להרים בה את קרן התורה והיהדות,ואחרי תקופה קצרה עוזב אותה בפחי נפש. אך האברך שהגיע מלייקווד לא אמר נואש.הוא הציע שמניין אנשים מבני הקהילה יעלו על קבריהם של הרב והרבנית ויבקשו מהם מחילה,אולי על ידי כך נצליח לכפר על החטא הגדול שעשו כלפיהם,אמר. הקהילה הסכימה להצעה,ובבוקרו של יום התכוננו מניין היהודים,והרב בראשם,לצאת לבית העלמין.אולם,ממש באותו רגע מתרחשת סופת שלגים בלתי צפוייה,ומונעת מהם מלעזוב את העיר.הם ממתינים שעה שעתיים ושלוש,אבל הסופה אינה פוסקת.מניין האנשים דחה את העלייה לקבר לשבוע הבא,ליום שעל פי התחזית היה אמור להיות בו מזג אוויר נאה,ואכן,בבוקר זרחה השמש,אולם בדיוק בשעה שבה קבעו לצאת,החלה לנשב רוח סערה עזה במיוחד,שמנעה מהם,שוב,את היציאה. התלמיד חכם החליט לשגר שאלה אל מרן הגרי"ש אלישיב,כדת מה לעשות,האם להמשיך לנסות לגשת אל קברו של הרב,באיזו דרך יוכלו לכפר על החטא הנורא שנעשה נגד הרב? מרן זצ"ל השיב,שאמנם האנשים שפגעו ברב כבר אינם בין החיים,והתושבים שחיים כיום בקהילה לא היו אלו שפגעו ברב,מכל מקום,כיון שיצא ביזיון נורא לתורה מהקהילה במקום,ודאי שראוי להשתדל לעלות ולבקש מחילה מהרב כדי להחזיר את כבוד התורה שבוזה,ויקבלו על עצמם לכבד מאות תלמידי חכמים,והשם יתברך יערה רוח טהרה ממרום להשיב לב טועים לאביהם שבשמים,והתורה הקדושה תשוב ותפרח במקום.