מהלכות אוהל-חזו"ע,מנוח"א,שש"כ


א. הבונה בשבת אוהל אפילו משמיכות וסדינים ומשאר דברים שאינם ראויים לבניין קבע,אם היה בדעתו להשאירו יותר משמונה ימים הרי זה איסור מן התורה, אבל אם היה בדעתו לסותרו תוך שמונה ימים הרי אסור מדברי חכמים בלבד, וזהו הנקרא "אוהל עראי". ואפילו שאין בגג האוהל שיעור טפח(8 ס"מ) ועשהו לפחות מ-8 ימים אסור מדרבנן.

ב.כל אוהל ארעי שאסור לנטותו בשבת, אסור מדברי חכמים לפרקו ולסותרו בשבת,משום סתירת אוהל, גזירה שמא יסתור אוהל קבוע. אבל אם משאיר טפח ממנו פרוס מותר.

ג.יש נוהגים בשמחת תורה כשמעלים את הילדים הקטנים לתורה, פורסים טלית מעל ראשיהם לכבוד התורה, ויש להם על מה שיסמוכו, ואין לאסור בזה משום עשיית אוהל ארעי, כיוון שאוחזים את הטלית בידים ואין פורסים אותה על עמודים וכיוצא בזה.ואפילו אם פריסת הטלית נועדה להגן מפני הגשם כגון המתפללים ברחבת הכותל המערבי והתחיל גשם לטפטף, מותר לפרוס טלית כדי להגן על הספר תורה על ידי שיאחזו בני אדם את הטלית.

ד.אולם וילון המחובר למוט ותלוי על הקיר שתולים בדרך כלל בבתים כדי להגן מהשמש, אסור להרימו בקצה אחד בידים וליצור גג מהוילון, כדי שהילדים יוכלו לשחק תחתיו, כיוון שאין זה אוהל שעומד על ידי אדם, אלא מצד שני הוא מחובר לקיר.

ה.אף על פי שאסור לעשות אוהל ארעי בשבת, מכל מקום אם מבעוד יום היה פרוס מקצת אוהל, בשיעור טפח(8 ס"מ), מותר בשבת להרחיב את האוהל, ולפרוס אותו כרצונו.

ו.ולכן בעגלות התינוקות שיש עליהם כעין סככה הנמתחת ומתקפלת, נכון שיפתח הסככה מערב שבת שיעור טפח, ובשבת יכול להוסיף עליה, כי זה תוספת אוהל ארעי שמותרת.ואם יש בקמטים של סככת העגלה שיעור טפח, נחשב כטפח פרוס מבעוד יום, ואין צורך לפרוס עוד טפח. ובלבד שהטפח הפרוס יהיה למעלה ולא מן הצד, ולכן בעגלת תינוקות הקטנים יותר הנקראת "אמבטיה" נכון לפרוס מערב שבת טפח למעלה, כיוון שהקמטים של הסככה נמצאים מן הצד ולא מלמעלה.

ז.אסור לפתוח מטריה ולנושאה עליו בשבת להגן מפני החמה או מפני הגשמים, ואפילו בתוך הבית. ואפילו היתה פתוחה מערב שבת יש לאסור לנושאה עליו בשבת. ויש בכך איסור אוהל, ואם מטלטלה במקום שאין עירוב ברשות הרבים כהלכה, יש בכך גם איסור הוצאה. ובנוסף המטריה הרי היא מוקצה ואסור לגעת בה.

הלכות ברכת הלבנה-ילקו"י,חזו"ע


א.הרואה לבנה בחידושה מברך: אשר במאמרו ברא שחקים וכו'.ומעיקר הדין אין צריך לומר לשם יחוד קודם הברכה,אבל כבר נהגו בזה.

ב.צריך לברך ברכה זו בשמחה,שכל המברך על החודש בזמנו כאילו מקבל פני שכינה.ויש שנהגו ללבוש בגדי שבת או בגדים מיוחדים,בעת שמברכים ברכה זו,אך אין מנהגינו כן.ומכל מקום אם הוא רגיל ללבוש כובע [מגבעת],טוב ונכון שילבש הכובע בעת הברכה.

ג.אין צריך להוציא את המשקפיים בעת שמברך על הלבנה. וכן המברך ברכה זו ביחידות,וכגון מי שהוא חולה קצת ומצטער מהרוח,וכדומה,יכול לברכה שרואה את הלבנה דרך חלון זכוכית.ובלבד שיראנה מאירה ובהירה.

ד.כשיש ענן דק על הלבנה,אף שהלבנה נראית דרך הענן,מנהגינו להמתין עד שהענן ילך,אלא אם כן יש חשש שיפסיד את הברכה לאותו חודש.והאשכנזים נוהגים לברך.אך בענן עב לכולי עלמא אין מברכים.

ה.לכתחלה אין לברך ברכת הלבנה באופן שיודע בבירור שתוך כדי הברכה הלבנה תתכסה בעננים.ולכן צריך להתחיל לברך כשמשער שהלבנה לא תתכסה בעננים באמצע הברכה.

ו.מי שעמד במקום שהיה רואה משם את הלבנה בעת תחילת הברכה,ותוך כדי הברכה נדחק לצד באופן שאינו ראוי לראות משם את הלבנה,אף על פי כן רשאי להמשיך ולברך.

ז.קודם הברכה יסתכל בלבנה,אך לא יסתכל עליה בעת הברכה.וצריך לעמוד במקום שהלבנה נראית ממנו,ולא אחר כותל וכדומה.

ח.לכתחלה אין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת כשהוא מבושם ובגדיו נאים.ומכל מקום אם חושש שעל ידי שימתין למוצאי שבת יש חשש שיפסיד את המצווה,ובפרט בחודשי החורף שאין רואים את הלבנה מדי לילה, אין צריך להמתין למוצאי שבת,ויכול לברך ברכת הלבנה גם בימי החול.

ט.טוב יותר להקדים לברך ברכת הלבנה אפילו ביחיד,מלהשהותה לאומרה בעשרה,שהכלל של "זריזים מקדימים למצות" עדיף יותר מהכלל של "ברוב עם הדרת מלך".אלא אם כן רוצה להשהותה בכדי לקדש הלבנה במוצאי שבת,שאז רשאי להשהותה למוצאי שבת,כדי שיקדשנה כשהוא מבושם.

י.לכתחלה ראוי לחזר לאמרה לכל הפחות במנין,משום ברוב עם הדרת מלך,וגם כדי שיוכלו לומר אחר סדר הברכה קדיש על ישראל.ומיהו אין זה מעכב,ואם לא מצא עשרה רשאי לברך ביחיד.

חזור לראש העמוד

הלכות כשרות המטבח לפסח


א. דיני ההכשרה לפסח רבים מאוד, ולכן נכתוב רק את הסיכום למעשה של כשרות כל דבר. הטוב ביותר למי שידו משגת, לייחד כלים חדשים לפסח ולא ישתמש בהם בכל השנה. יש לציין כי צריך שלא להשתמש בכלי שרוצה להכשירו 24 שעות קודם, ולכתחילה יש לעשות את ניקוי הכלי לפני 24 שעות אלו.

ב. תנור אפיה: אם אינו צריך לו במיוחד לא יכשירו, כי יש הסוברים שאי אפשר להכשירו. אולם אם נזקק להכשירו, לאחר שלא השתמש בו 24 שעות ינקהו היטב מקודם ואת כל החריצים בחומר חריף, וידליקנו בחום גבוה שבו למשך שעה או יותר. אבל מובן שיש לנקות היטב את שני התאים. את התבניות והרשת מכיון שאי אפשר ללבנם (כי יהרסו) יש להחליפם בחדשות.

ג. מיקרו-גל: נכון שלא להשתמש במיקרו גל בפסח. ומעיקר הדין יש מקילים על ידי שיניח המאכל בתוך קופסת קרטון או פלסטיק סגורה וכדומה, לאחר ניקוי המכשיר היטב. ויש אומרים שאם הרתיח שם מים עם תערובת חומר פגום ביותר, והמכשיר ספג מהזיעה הפגומה, די בכך. והדרך הראשונה עדיפה, והמחמיר תבוא עליו ברכה.

ד. פלטה חשמלית: יש לערות עליה מים רותחים מכלי ראשון, או להדליק אותה לכמה שעות ודי בכך. וכל זאת לאחר שניקה אותה היטב. וטוב לכסות בנייר כסף עבה את הפלטה.

ה. גז וכיריים: יש לנקותם היטב ויש לשים לב לגרד גם את כל הבוערים, וכן במקומות הברגים, החיבורים והצינורות כיון ששם מצוי חמץ ישן ודבוק. ואחר כך מערים מים מכלי ראשון על כל המשטח העליון. וכשיש שם כירה של חשמל, מערה מים רותחים כנזכר וידליקה לכמה שעות. ואת החצובה והבוערים יש להגעיל. ואחר כל זה טוב לצפות את משטח הגז בנייר אלומיניום.

ו. מדיח כלים: אם כל השנה השתמשו עם חומרי ניקוי אין המדיח חייב הכשרה כלל. ומן הראוי להחליף הסלסלאות לחדשות, ואם חוששים שהשתמשו פעם ללא חומרי ניקוי יש לפרק ולנקות היטב את מסנן הפילטר של הסינון והניקוז ואחר ניקוי כל המכונה להמתין 24 שעות. לאחר מכן יש להפעיל את המכונה כשהמים רותחים עם חומרי ניקוי, כשבתוכה כל המגשים והאביזרים.

ז. השיש והכיור: מערים עליהם מים רותחים מכלי ראשון (ונכון לערות על הכיור רותחים ג' פעמים). טוב וראוי לנקות הצינור היוצא מהכיור, כלומר בית הקיבול שבו מצטברים מי הכיור, מחשש שמא יעלו המים בפסח ויצוף הלכלוך העולה משם.יש לזכור לנקות היטב את הברזים בפרט בידיות ובחיבורים. ויש מחמירים לצפות את הכיור בנייר כסף.

ח. סירים: כולל סיר לחץ וסיר טיגון, יש לנקותם היטב בכל מקום ומסביב לידיות וצריך לפרק את הידיות קודם הניקוי. סיר שהוא נקי לגמרי הכשרו בהגעלה ויזכור להגעיל גם את המכסים. ומקום שאינו מתנקה יעשה ליבון קל באותו מקום ואם זה חלק פלסטיק שאי אפשר ללבנו אי אפשר להכשיר את הסיר הזה. סיר שיש בו חלודה או כתמים שחורים או חריצים גדולים ישאל רב שיורה לו ההלכה.

ט. מחבתות: הכשרם בהגעלה. ואם דבוק שם שומן שאי אפשר להסירו בניקוי אז אפשר להכשיר את המחבת רק על ידי ליבון קל. ומחבת לטיגון בלי שמן אי אפשר להכשירה!

י. כוסות, צלחות ובקבוקים: אם הם מזכוכית אינם צריכים הכשר רק שטיפה והדחה במים צוננים לספרדים. ואם הם מחרס (לסוגיו) אין מועיל להם הכשר אם רוב תשמישם היה בחם, ואם תשמישם בחמץ היה בצונן מעיקר הדין מועילה להם שטיפה, אך נהגו שלא להשתמש בו בפסח. ואם הם ממתכת צריך להגעילם. כוס לקידוש והבדלה מכסף מותר להשתמש בה לפסח אחרי שטיפה והדחה בצונן, ויש מחמירים שהכשרם בהגעלה. בקבוקי תינוקות מנקה היטב ומגעיל ואם אי אפשר לנקות את הפיטמה היטב לא יגעילנה אלא יקנה חדשה.

יא. שולחן: אם מכוסה תמיד במפה די בניגוב היטב ויכסנו במפה לפסח. ואם אוכל עליו ממש, יש לערות עליו מים רותחים. ואם חושש שיתקלקל, ישתמש על ידי שיפרוס מפה חדשה.

יב. צלחות קערות וסכו"ם: כיון שרגילים להשתמש בהם בכלי שני, די להכשירם בהגעלה בכלי שני, דהיינו שיערו רותחים מכלי ראשון אל תוך קערה גדולה, ויכניסו לתוכה את הצלחות והסכו"ם הללו. אולם סכו"ם של מטבח דהיינו שרגילים להשתמש בהם בכלי ראשון לבחוש את התבשיל בקדרה עצמה (ולא רק בצלחת) הכשרם בהגעלה בכלי ראשון, ואת הקתא של הסכין יש לנקות היטב במי אמה קודם ההגעלה. ומי שאפשר לו יקנה סכין מיוחדת לפסח. וקערות וצלחות שנתנו בהם מאכל חמץ לא נוזלי (גוש) הכשרו בכלי ראשון, כיון שדבר שהוא גוש אף שהוא בכלי שני דינו ככלי ראשון.

חזור לראש העמוד

הלכות מעשר כספים


א. הפרשת מעשר כספים לדעת כמה פוסקים הוא חיוב מהתורה ולעומתם יש פוסקים רבים הסוברים שחיובו מדרבנן ולעומתם יש אומרים שחיובו לא מהתורה ולא מדרבנן אלא עיקרו מנהג ומידת חסידות. ראוי ונכון שמי שרוצה לנהוג במצות הפרשת מעשר כספים שיתנה מתחילה שמקיים מצוה זו בלי נדר ובלי קבלה כדי שלא יכשל בעוון נדרים.

ב. מעלת המעשר רבה מאוד, עד שאמרו חז"ל שבכל דבר אסור לנסות את הקב"ה חוץ ממעשר שנאמר "הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהיה טרף בביתי, ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די". ודרשו חז"ל: עד שיבלו שפתותיכם מלומר די. ועל כן אל לו לאדם לחשוב חלילה כי ע"י הפרשת מעשר כספים יתמעט כספו אלא אדרבה מצוה זו היא סגולה נפלאה להרבות ממונו וכספו ביתר שאת. לכן עליו לקיים המצוה כהלכתה והקב"ה ישלח ברכה במעשה ידיו.

ג. כל מי שמעשר עשרה אחוז מרווחיו, מובטח לו שלא יבוא לידי היזק בממונו כלל, ואם מעשר עשרים אחוז, מובטח לו שיתעשר, ועל זה אמרו: "עשר כדי שתתעשר".

ד. כל ריוח שהאדם מרויח דרך מסחר, או שהשכיר את עצמו, או שקיבל מתנה, או ירושה, או שמצא ממון וכיוצא בזה, צריך להפריש מעשר כספים.

ה. כדאי שיהיה לכל אחד קופה מיוחדת למעשר כדי שלא יתחלף כספו הפרטי בכסף מעשר ועדיף שיכתוב ע"ז "מעשר". צריך כל אדם להפריש מהרווח בכל עת, כדי שיהיה מצוי כל הזמן שיבוא לידו גמילות חסדים שיקיימנו.

ו. עיקר מצוות הפרשת מעשר כספים היא לתת את המעות לעמלי תורה (כוללים וישיבות), היושבים והוגים בתורת ה'. וכן לעניים, להכנסת כלה, ביקור חולים, גמילות חסדים ופדיון שבויים.

ז. מותר לקנות ספרים מכספי מעשר ללמוד בהם בעצמו ולהשאילם לאחרים אם אין יכולת בידו ולא היה קונה אלמלא כסף המעשר שיש לו עתה ובלבד שישאילם לאחרים ויכתוב עליהם "נקנה מכספי מעשר" כדי שלא יחשוב שזה שלו פרטי. ואומר הגר"ש וואזנר שליט"א כי ידי חובת מעשר יצא אך את ברכת וסגולת המעשר אין לו.

ח. מותר לעשות מכספי מעשר תוכנית חסכון לבנו לכשיתחתן, ויעשה זאת רק בחלק מן הכסף. כמו שנפסק בשולחן ערוך שלא יתן כל צדקותיו לעני אחד בלבד. כי כל הנותן מתנותיו לעני אחד מביא רעב לעולם.

חזור לראש העמוד

הלכות שמירת העיניים


א. התאוות והדמיונות כולם נולדים בליבו של האדם ע"י ראיית עיניו. ועל זה הזהירה התורה בלאו גמור – "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". וזירוז הגאולה תלוי בתיקון העיניים.

ב. האיסור שלא לתור אחרי העיניים הוא אחד משש מצוות תמידיות אשר אינן נפסקין אף רגע בחייו של האדם.

ג. אסור לאדם להסתכל באישה פנויה, וק"ו באשת איש. אבל מותר להסתכל בפנויה לבדקה אם היא יפה שישאנה. ולא עוד אלא שראוי לעשות כן. אבל לא יסתכל בה דרך זנות. ועל זה נאמר: "ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה".

ד. אסור לאדם להסתכל בבגדי ציבעונין של אישה שמכיר אותה, אף שהם שטוחים על חבל הכביסה לייבוש. והוא הדין בתכשיטיה (שמא יבוא להרהר אחריה).

ה. כשאדם צריך ללכת לקניות וכיוצא בזה, ויש חנויות זולות יותר (או מקומות שמוכרים דברים יפים יותר) אבל שם מצויה פריצות גדולה, צריך שיעשה חשבון היטב אם שווה מה שירויח מקניה זו, כנגד מה שהפסיד בראיית עבירה.

ו. מידה נכונה היא לאדם להתרגל שלא להסתכל חוץ לארבע אמותיו. כי על ידי זה אינו נגרר אחרי מה שרואה.

ז. עיקר החן שיש לאדם אצל הבריות הוא בגלל שמירת עיניו. וזוכים לזה ע"י יראת שמים. וכל הצופה בנשים סופו בא לידי עבירה (נדרים דף כ').

ח. מי שיש בביתו קבלת קהל (כגון איש ציבור או רופא וכדומה) יש לו לעשות את כניסת האנשים באופן שלא יוכלו לראות את אישתו או את בנותיו.

ט. אם באה אישה לפניו לשאול שאלה יש להשיב לה בכבוד, אך לא יסתכל בפניה.

י. אף על פי שיש מתירים לשמוע קול של אישה שרה אם אינו מכירה, מכל מקום ראוי לאדם ירא שמים להימנע מכך. ומי שנקלע לחתונה, והביאו לשם "זמרת" בר מינן ואינו יכול למנוע הדבר, ילך משם תיכף ומיד.

יא. השומר עיניו שלא לחטוא בהם, זוכה שלא יכהו עיניו אפילו בזקנותו. ועד כמה שאדם עוצם מראיית איסור כן הוא זוכה לראות את הנולד.

יב. אדם שנזדמנה לו ראיית איסור, ויצר הרע מגרה ומבעיר אותו להסתכל והוא מתאמץ ומתגבר מאוד ואינו מסתכל. אין קץ למעלתו באותה שעה, וכל אשר יתפלל בעת ההיא – ינתן לו. וכפי גודל הנסיון שהיה לו, כן הוא זוכה לראות בישועת ה'.

יג. סגולה לאדם שלא ישכח מה שלומד שישמור עיניו ממראות איסור, כמו שנאמר "ולא תתורו... ואחרי עיניכם - למען תזכרו". וההתסכלות בעבירה גורמת איבוד כוח הזיכרון. ודבר זה בדוק ומנוסה ע"י חכמי התורה וגם חכמי הרפואה.

יד. אין שואלין בשלום אישה כלל אפילו ע"י שליח, ואפילו ע"י בעלה אסור לשלוח לה דרישת שלום. כי דבר זה שתדע מי הוא השואל בשלומה יכול להביא לידי חיבה.

חזור לראש העמוד